החלטה בתיק ע-איו"ש 1214/12

כתב האישום

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות שעניינן יידוי אבנים.

על פי האמור בפרט הראשון לכתב האישום, במהלך חודש אוגוסט 2011, בכביש הראשי ליד הכפר חארס, בשתי הזדמנויות שונות, יידה הנאשם, יחד עם אחרים, אבנים לעבר רכבים ישראלים. בנוסף, יידו הנאשם וחבריו אבנים לעבר ג'יפים של כוחות הביטחון ופגעו בהם.

על פי האמור בפרט השני לכתב האישום, חצי שנה טרם מעצרו, פנה הנאשם לסופיאן דאוד (להלן-" סופיאן"), והציע לו לידות אבנים לעבר רכבים ישראלים. הלה הסכים. או אז, יצאו השניים ואחרים לכיוון הכביש הראשי בחארס, ויידו אבנים לעבר רכבים ישראלים.

טענות הצדדים

התביעה הצבאית הפנתה לאמרותיהם של עדי תביעה 3 ו - 4, המפלילים את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. כמו כן, לטענת התביעה הצבאית, עד תביעה מס' 5, מחזק את אמרתו של עד תביעה 3 בהקשר זה. התביעה טענה, כי עסקינן בעבירות חמורות, אשר בוצעו במספר הזדמנויות שונות, ויש בהן כדי לבסס מסוכנותו של הנאשם. כמו כן, נוכח העונש הצפוי לנאשם באם יורשע, קיים חשש להימלטות ממשפטו. לכן, עתרה התביעה הצבאית למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים.

הסנגור טען, כי במקרה דנן, חולשתן של הראיות הלכאוריות, מחייבת שקילת חלופת מעצר. לדבריו, עסקינן באמרות הכוללות תיאור כוללני של אירועים ופירוט שמות של מעורבים רבים, כמעין "רשימת מכולת", בלא שקיימת התייחסות פרטנית באשר לחלקו של הנאשם ביידוי האבנים. כמו כן, טען הסנגור כי בין משפחת הנאשם למשפחתו של עד תביעה 4 - עלאא סולטאן (להלן - " עלאא"), אשר סירב לערוך עימות עם הנאשם אותו הפליל, קיים סכסוך דמים, אשר חייב כינוסה של וועדת סולחה (הציג מסמך בהקשר זה). יש בכך, לשיטתו, כדי ללמד על חולשתן של הראיות אף בשלב זה, ולכן עתר הסנגור לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, כפי שיורה בית המשפט.

ראיות לכאורה

כידוע, ההלכה בעניין מהותן של ראיות לכאורה נקבע בפרשת זאדה, ולא למותר להביא את תמציתה של ההלכה לאמור:

המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי. אכן, לעתים קרובות חומר החקירה הקיים אינו כליל השלמות. גרסאות העדים, שעליהן סומך האישום, לעתים קרובות אינן תואמות זו לזו. אפשר אף שיש בו עדויות סותרות. לעתים העדויות ניתנות לפירושים שונים. לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה בלבד כדי לשלול את ערכן כ'ראיות לכאורה להוכחת האשמה'...".

(בש"פ 8087/95  שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 ,עמ' 147-149).

מעיון בחומר הראיות עולה התמונה הבאה:

עד תביעה מס' 3 - סופיאן, נחקר בתאריך 26/10/11. באמרתו מסר, כי בחודש יולי 2011, במטע זיתים בכפר חארס, הציע לו הנאשם ליידות אבנים לעבר רכבים ישראלים הנוסעים בצומת חארס ואכן כך עשו. לדבריו, פגעו ברכבים וביניהם אף באוטובוס בצבע צהוב. כל אחד לדבריו זרק מספר אבנים. סופיאן מציין במפורש, כי הנאשם יידה אבנים, ולאחר מכן מפרט שמות של אחרים אשר נטלו עימם חלק. כמו כן, מסר סופיאן כי במהלך חודש אוגוסט 2011, בשעה 6 לערך, בתום משחק כדורגל בכפר, הלכו הוא וחבריו לאותו מטע זיתים הצופה לעבר הצומת המרומזר. ראמי עמאד צובוח (ככל הנראה הכוונה לעד תביעה 5 בכתב האישום), הציע להם להשליך אבנים לעבר רכבים ישראלים, ואכן כך עשו ואף פגעו בהם ובג'יפים צבאיים. מפרט שמות של 4 נוספים, ביניהם הנאשם (מוסר את שמו המרובע), אשר נטלו חלק ביידוי האבנים האמור. בהמשך מתאר אירוע נוסף בו נטל חלק, במהלכו השליך בקבוק תבערה לעבר הצומת, יחד עם אחרים, כאשר הפעם שמו של הנאשם לא מוזכר.

עד תביעה מס' 4 - עלאא, נחקר בתאריך 10.01.12 וטען, כי כחצי שנה טרם מעצרו, יידה אבנים לעבר רכבים ישראלים אשר עברו בכביש הראשי הסמוך לחארס, בסמוך לרמזור. עלאא מונה רשימה של 10 אנשים נוספים, בין היתר מציין את שמו המשולש של הנאשם, אשר לטענתו יידו עימו אבנים, כאמור. לדבריו, לא זכור לו באם נגרם נזק לרכבים.

ממזכר שערך החוקר סאלח נסראלדין בתאריך 10.01.12 עולה, כי עלאא סירב להשתתף בעימות עם האנשים אשר את שמם הזכיר באמרתו.

עד תביעה מספר 5, ראמי ג'אבר, מוסר באמרתו הראשונה, כי בין השנים 2009 - 2010, יחד עם סופיאן, יידה אבנים. באמרה נוספת שנגבתה ממנו, הכחיש את דבריו של סופיאן בחקירתו לפיהם אף בחודשים יולי ואוגוסט 2011, נטל חלק, יחד עם סופיאן, ביידוי אבנים לעבר רכבים ישראלים.

הנאשם נחקר בתאריך 10.01.12 והכחיש את המיוחס לו. לדבריו, הוא עובד כרפד ספות במסחה אצל דודו וכי זה מעצרו הראשון. הנאשם עומת עם דבריו של המפליל סופיאן וטען כי דבריו אינם נכונים. לדבריו, במועד הנטען, בחודש יולי 2011, עבד עם דודו בכפר פונדוק כשנה וחצי, ולכפר חארס היה מגיע רק בימי שישי. בחקירתו מיום 11.01.12, הכחיש הנאשם אף את דבריו של המפליל עלאא, כאמור.

הנה כי כן, עסקינן באמרות של שני מפלילים, אשר טענו במפורש כי הנאשם נטל חלק, יחד עימם ועם אחרים, ביידוי אבנים, במועדים המצוינים בכתב האישום.

בניגוד לטענת התביעה הצבאית, אינני סבור כי אמרתו של עד תביעה 5, ראמי ג'אבר, מהווה חיזוק כלשהו לאמרתו של סופיאן. באמרתו, הודה ראמי במעורבותו באירועים אשר התרחשו כשנה קודם למועדים המפורטים בכתב האישום בעניינו של הנאשם. כאשר עומת עם גרסת סופיאן באשר למעורבותו אף באירועים נשוא כתב האישום, הכחיש את דבריו וטען כי אינם נכונים.